הסיבה האמיתית להתנגד לקבוצת ווטסאפ משפחתית 

שלא כמו במשפחות אחרות, שהתקדמו טכנולוגית, במשפחה שלי עדיין מתקיים המנהג העתיק של שימוש בלוחות מודעות. לוח המודעות הציבורי הישן והטוב. כמו זה שליד המכלת.

אבל לוח המודעות שלנו הוא מהמודלים המשוכללים, לוח- "multitask" , הוא יודע גם לקרר וגם להקפיא מזון.

שמעתי שהמשפחות המתקדמות טכנולוגית והמתאימות את עצמן למאה ה-21, עברו לקבוצת ווטסאפ משפחתית. בקבוצה כזו מעלים עדכונים הדדיים, בקשות, סידורים לוגיסטים וד"שים חמים. זה טוב. בעיקר בחגים, לפעמים אני רואה אצל מכרות שהקבוצה המשפחתית שלה מאוד פעילה ומתמלאת עדכונים הדדיים. ככה לא צריך לחכות עד שנגיע הביתה בשביל לקבל עדכון לוגיסטי חשוב. הכל "און ליין". ברגע שהצורך עולה, הוא כבר סופק. והתיעוד, המיידי. לא צריך לזכור למסור מידע אחר כך, הוא כבר נמסר עכשיו. מעכשיו, זה כבר בעיה של הצד השני. זה ירד ממני.

התוצאה היא שכרטיס הזיכרון השכלי של המשתמש לא מתמלא. אפילו לא צריך לשוחח ו"לבזבז" זמן בצילצול. זו שיטה שמאפשרת לפנות "זמן ערב" לשיחות מהותיות עם בןבת הזוג, במקום בשיחות על סידור העבודה והלוגיסטיקה של היום למחרת.

אפשר לומר שאצלנו יש קבוצת ווטסאפ חלקית...או חצי....או כמעט קבוצה....או  "wanna-be" קבוצת ווטסאפ. כלומר, הבנות שולחות אלי הודעות בווטסאפ, ואני עונה להן. מה זה נוח! נוסף על כל זה, בקבוצת ווטסאפ משפחתית סגורה יש אינטימיות של משפחה. האינטימיות השייכת לנו, נשמרת.

אז למה להתנגד לקבוצת ווטסאפ משפחתית?

לא. זה לא בגלל הסכנה למשפחה היהודית, כפי שטוענים רבנים בארה"ב, המשתייכים לחסידות סאטמר: "משתמשים נוהגים להפיץ דרך האפליקציה רכילות, תצלומים מיניים ועוד תכנים שמוגדרים כחטא וסכנה למשפחה." (כלכליסט 09.02.14). בקבוצה סגורה אין סכנה כזו, הכל נשאר במשפחה. זה גם לא בגלל ה"חפירות" ההדדיות הצפויות. הסיבה היא גם לא הקושי בלהיות זמין לעולמי עד, "העבדות" של החיבור התמידי או כובד הציפיות לזמינות מתמדת.

לוח המודעות הציבורי הוא סוג של טקס. טקס שאת חוקיו אני מכירה. אני יודעת בדיוק איך להתנהג בטקס הזה, מה עושים בו, מה מקבול בו ומה לא. אני יודעת למה לצפות. לטקס הזה יש גם חוקים הקשורים לזמן תגובה צפוי, שאני מכירה היטב. שינוי חוקי המשחק כרוך בכניסה לטקס חדש, שלא מוכר עד הסוף ושלא מובן עד הסוף.

בעקבות קבוצת ווטסאפ משפחתית, יכול לקרות –בצורה סמויה או בצורה גלויה- שהמשפחה הגרעינית תוגדר מחדש כקהילה. מספיק מוזרה לי ההגדרה "קבוצה" למשפחה, בטח שמוזרה לי עוד יותר ההגדרה "קהילה". זה כאילו להרחיק את המשפחה מהמשפחה. להתקין מדיה שתשמש לנו ערוץ, במקום לתקשר ביננו בצורה בלתי אמצעית.

מה המשמעות של כל זה?

המשמעות היא תחושת אובדן. אובדן של הישן. חשש מהצורך ללמוד משהו חדש, פחד מכישלון, חשש שבלמידת ה-"משהו החדש" יהיה צורך "לשכוח" את העבר- המוכר והידוע. כל אלה סיבות מספיק טובות להתנגד לקבוצת ווטסאפ משפחתית. אבל זו הסיבה האמיתית?

מה הסיבה האמיתית להתנגד לקבוצת ווטסאפ משפחתית?

הסיבה היא איזה סוג אנשים אני רוצה שהילדים שלי יהיו.

אני רוצה אנשים שיש להם מילה. שיודעים שאם קבענו בשלוש, זה אומר בשעה שלוש. אני רוצה אנשים של אמינות ואמון הדדי. החיבור ה-"און ליין" התמידי הזה, גורם לזילות המילה. אני רוצה אנשים שכאשר אומרים "עוד דקה אצלך", הם אצלי אחרי דקה. החיבור התמידי והבלתי פוסק, וההנחה שהחיבור אכן הוא תמידי ובלתי פוסק, מביאים למצב שבו בכל שנייה נתונה ניתן "לעדכן", אין כבוד למילה הנאמרת. קורה שמאחרים, אבל כשזה הופך להרגלי ה"היכון" שלהם אני עדה.  משהו בסגנון "התכונן להודעה שתעדכן אותך בכל רגע נתון", כבר לא מדובר על איחורים אלא על תלות כובל.

אני רוצה אנשים אסרטיביים, שיודעים להגיד "לא", שיודעים לומר "עכשיו אני לא נמצא", "זה הזמן שלי לעצמי". החינוך הטוב ביותר הוא במעשים ובמודל שאתה מפגין. לכן, אני אומרת "לא, עכשיו אני לא זמינה", בתקווה שילדי ידעו גם הם לשמור על עצמם בעתיד.

אני רוצה אנשים שיכולים לדחות סיפוקים.

ואני רוצה אנשים מחוייבים, שמבינים שהאחריות היא משותפת. לא כאלה שמוסרים הלאה את שלהם, ובאותו רגע "זה יורד מהם", הופך להיות בעיה של הצד השני.

אין ספק שמהפכת התקשורת מביאה איתה דברים מעולים, מרתקים ומרגשים. אך כמו בכל מהפכה, היא גם מביאה תופעות לווי בלתי רצויות.